פרשת השבוע · ספר דברים Weekly Parashah · The Book of Deuteronomy

ואתחנן Va'etchanan

תפילת משה להיכנס לארץ, עשרת הדיברות בשנית, ו״שמע ישראל״ — הנקראת בשבת נחמו, ראשונה לשבע שבתות הנחמה Moses's plea to enter the Land, the Ten Commandments again, and the Shema — read on Shabbat Nachamu, first of the seven Sabbaths of consolation

דברים ג׳, כ״ג – ז׳, י״אDeuteronomy 3:23 – 7:11 י״א באב 5786 · שבת נחמו11 Av 5786 · Shabbat Nachamu 4 דק׳ קריאה4 min read

פתיחהOpening

ואתחנן היא אחת הפרשיות הטעונות בתורה: היא נפתחת בתחינתו של משה להיכנס לארץ, וכוללת שניים מן הטקסטים המוכרים ביותר ביהדות — חזרה על עשרת הדיברות, ו״שמע ישראל״. משה ממשיך בנאומו אל הדור החדש, מזהיר מפני שכחת האלוהים ומפני עבודה זרה, וקורא לאהבת ה׳ ולמסירת האמונה לבנים. בשנה זו נקראת הפרשה בשבת נחמו — השבת שאחרי תשעה באב — והמעבר מן האבל אל הנחמה ניכר כבר בהפטרתה, ״נחמו נחמו עמי״.

Va'etchanan is one of the most charged parashot in the Torah: it opens with Moses's plea to enter the Land, and contains two of the best-known texts in Judaism — a repetition of the Ten Commandments, and the Shema. Moses continues his address to the new generation, warning against forgetting God and against idolatry, and calling for the love of God and the transmission of faith to one's children. This year the parashah is read on Shabbat Nachamu — the Sabbath after Tisha B'Av — and the turn from mourning to comfort is already heard in its haftarah, "Comfort, comfort My people."

״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד.״ "Hear, O Israel: the Lord is our God, the Lord is One."

דברים ו׳, ד׳ — הצהרת האמונה המרכזית ביהדות Deuteronomy 6:4 — the central declaration of Jewish faith

תפילתו של משהMoses's Plea

שם הפרשה, ״ואתחנן״, פירושו ״והתחננתי״. משה מתאר כיצד התחנן לפני ה׳ שיניח לו לעבור ולראות את הארץ הטובה: ״אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן״ (ג׳, כ״ה). אך התשובה שלילית: ״רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה״ (ג׳, כ״ו). ה׳ מתיר לו לעלות לראש הפסגה ולראות את הארץ בעיניו — מצפון, מדרום, ממזרח וממערב — אך לא לעבור אליה. גדול הנביאים, שהוציא את העם ממצרים והנהיגו ארבעים שנה, יישאר על הסף.

The parashah's name, "Va'etchanan," means "and I pleaded." Moses describes how he begged before God to let him cross over and see the good land: "Let me please cross over and see the good land beyond the Jordan" (3:25). But the answer is no: "Enough! Do not speak to Me again of this matter" (3:26). God permits him to climb to the top of Pisgah and see the land with his own eyes — north, south, east, and west — but not to enter it. The greatest of the prophets, who brought the people out of Egypt and led them forty years, will remain at the threshold.

המסר אינו רק אישי. משה מצרף אל סיפורו אזהרה לעם: לשמור את החוקים, לא להוסיף עליהם ולא לגרוע מהם, ולזכור את מעמד הר סיני — ״יום אשר עמדת לפני ה׳ אלהיך בחורב״ (ד׳, י׳). מי שראה במו עיניו את ההתגלות מצֻווה להעבירה הלאה, פן תישכח.

The message is not only personal. Moses joins to his story a warning to the people: to keep the laws, neither adding to them nor subtracting from them, and to remember the standing at Sinai — "the day you stood before the Lord your God at Horeb" (4:10). Those who saw the revelation with their own eyes are commanded to pass it on, lest it be forgotten.

עשרת הדיברות, שובThe Ten Commandments, Again

בלב הפרשה חוזר משה על עשרת הדיברות (ה׳, ו׳–י״ח), כפי שנאמרו בסיני. אבל הנוסח כאן אינו זהה לחלוטין לזה שבספר שמות. ההבדל המפורסם הוא במצוות השבת: בשמות נאמר ״זכור את יום השבת״, וכאן ״שמור את יום השבת״; ובשמות הטעם הוא הבריאה (ה׳ שבת ביום השביעי), וכאן הטעם הוא יציאת מצרים והמנוחה לעבד ולאמה. המסורת מיישבת: ״זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו״ — שני הפנים של השבת, הזיכרון החיובי והשמירה מן המלאכה, ניתנו כאחד.

At the heart of the parashah Moses repeats the Ten Commandments (5:6–18) as they were spoken at Sinai. But the wording here is not identical to that in the Book of Exodus. The famous difference is in the commandment of Shabbat: Exodus says "Remember the Sabbath day," while here it is "Keep the Sabbath day"; and in Exodus the reason is creation (God rested on the seventh day), while here the reason is the Exodus from Egypt and rest for the servant and the maidservant. Tradition reconciles them: "'Remember' and 'keep' were spoken in a single utterance" — the two faces of Shabbat, the positive remembrance and the guarding from labor, were given as one.

לדעתDid you know

הפסוק שמלווה יהודי כל חייוThe verse that accompanies a Jew through life

״שמע ישראל״ (ו׳, ד׳) הוא אולי הפסוק הידוע ביותר בתורה. הוא נאמר פעמיים בכל יום, בשחרית ובערבית; הוא הפסוק הראשון שמלמדים ילד לומר; ויש נוהגים לאומרו לפני השינה. במשך הדורות היה זה גם הפסוק שעל שפתי מי שמסרו את נפשם. הוא קצר — שש מילים בלבד — אך מכיל את עיקר האמונה: ה׳ אחד. בספר התורה מודגשות שתי אותיות בפסוק — העי״ן של ״שמע״ והדל״ת של ״אחד״ — המצטרפות למילה ״עד״: מי שאומר את הפסוק מעיד על ייחוד ה׳. The Shema (6:4) is perhaps the best-known verse in the Torah. It is said twice each day, morning and evening; it is the first verse a child is taught to say; and many recite it before sleep. Across the generations it was also the verse on the lips of those who gave their lives. It is short — only six words — yet it holds the core of the faith: God is One. In the Torah scroll two letters in the verse are written enlarged — the ayin of "Shema" and the dalet of "echad" — which together spell the word "ed," "witness": one who says the verse bears witness to the oneness of God.

שמע ישראלThe Shema

אחרי החזרה על הדיברות בא הקטע שייעשה לתפילה המרכזית: ״שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד״, ומיד אחריו ״ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך״ (ו׳, ה׳). זו אינה רק אמונה אלא אהבה — ואהבה זו מתורגמת למעשה: ״ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך״ (ו׳, ז׳). מכאן מצוות לימוד התורה ומסירתה לדור הבא; ומן ההמשך — ״וקשרתם לאות על ידך... וכתבתם על מזזות ביתך״ — נלמדו מצוות תפילין ומזוזה.

After the repetition of the commandments comes the passage that will become the central prayer: "Hear, O Israel: the Lord is our God, the Lord is One," and immediately after it, "You shall love the Lord your God with all your heart, with all your soul, and with all your might" (6:5). This is not only belief but love — and that love is translated into action: "You shall teach them diligently to your children, and speak of them when you sit in your house and when you walk on the way" (6:7). From here comes the duty to study Torah and transmit it to the next generation; and from what follows — "You shall bind them as a sign on your hand… and write them on the doorposts of your house" — the mitzvot of tefillin and mezuzah are derived.

משה ממשיך ומזהיר: כשתבואו אל הארץ ותשבעו טובה — בתים מלאים, בורות, כרמים — היזהרו פן תשכחו את ה׳ שהוציא אתכם מעבדות. האהבה והזיכרון, לא רק החוק, הם שיחזיקו את העם בארצו.

Moses goes on to warn: when you come to the Land and are filled with its goodness — full houses, cisterns, vineyards — be careful lest you forget the God who brought you out of slavery. Love and memory, not law alone, are what will hold the people in its land.

סיוםClosing

ואתחנן מניחה את היסודות הרוחניים של ספר דברים: ההתגלות שיש לזכור, הדיברות שיש לשמור, והאהבה שיש למסור הלאה. משה, שלא ייכנס לארץ, מעניק לעם את מה שכן יוכל לקחת אתו — לא טריטוריה, אלא ברית, אמונה ודרך חיים. ואין מקרה שדווקא פרשה זו נקראת בשבת נחמו: אחרי השבוע הקשה ביותר בלוח, חוזר העם אל הצהרת הייחוד והאהבה, ומתחיל להינחם.

Va'etchanan lays the spiritual foundations of the Book of Deuteronomy: the revelation to be remembered, the commandments to be kept, and the love to be handed on. Moses, who will not enter the Land, gives the people what they can take with them — not territory, but a covenant, a faith, and a way of life. And it is no coincidence that this parashah is read on Shabbat Nachamu: after the hardest week of the calendar, the people return to the declaration of oneness and love, and begin to be comforted.

הפטרהHaftarah

ישעיהו מ׳, א׳–כ״ו — ״נחמו נחמו עמי״Isaiah 40:1–26 — "Comfort, comfort My people"

זו הראשונה משבע ״הפטרות הנחמה״ הנקראות בשבע השבתות שמתשעה באב עד ראש השנה, ועל שם פסוקה הראשון נקראת השבת ״שבת נחמו״. אחרי שלוש שבתות של תוכחה, מתהפך הקול: ״נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם. דברו על לב ירושלם וקראו אליה כי מלאה צבאה כי נרצה עונה״ (מ׳, א׳–ב׳). הנביא מבשר שהגלות תיגמר, שהדרך במדבר תיישר, ושכבוד ה׳ ייגלה. הנחמה אינה מבטלת את האבל של השבוע שעבר — היא באה אחריו, ומתוכו. This is the first of the seven "haftarot of consolation" read on the seven Sabbaths from Tisha B'Av to Rosh Hashanah, and for its opening word the Shabbat is called "Shabbat Nachamu." After three Sabbaths of rebuke, the voice turns: "Comfort, comfort My people, says your God. Speak to the heart of Jerusalem and call to her that her time of service is ended, that her iniquity is pardoned" (40:1–2). The prophet announces that the exile will end, that the way in the wilderness will be made straight, and that the glory of God will be revealed. The comfort does not undo the mourning of the week before — it comes after it, and out of it.

מקורות וקריאה נוספתSources & Further Reading

דברים ג׳, כ״ג – ז׳, י״א — הפרשה במלואה: תפילת משה, החזרה על הדיברות, ושמע ישראל.Deuteronomy 3:23 – 7:11 — the full parashah: Moses's plea, the repetition of the commandments, and the Shema.
דברים ג׳, כ״ג–כ״ז — תחינת משה ותשובת ה׳: ״רב לך... עלה ראש הפסגה״.Deuteronomy 3:23–27 — Moses's plea and God's reply: "Enough… go up to the top of Pisgah."
דברים ה׳, ו׳–י״ח — עשרת הדיברות בנוסח דברים, ו״שמור״ במקום ״זכור״ במצוות השבת.Deuteronomy 5:6–18 — the Ten Commandments in the Deuteronomy version, with "keep" in place of "remember" for Shabbat.
תלמוד בבלי, שבועות כ׳ / מכילתא — ״זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו״.Talmud, Shevuot 20b / Mekhilta — "'Remember' and 'keep' were spoken in a single utterance."
דברים ו׳, ד׳–ט׳ — ״שמע ישראל״ ו״ואהבת״: ייחוד ה׳, אהבתו, לימוד הבנים, תפילין ומזוזה.Deuteronomy 6:4–9 — the Shema and "You shall love": God's oneness, His love, teaching one's children, tefillin and mezuzah.
ישעיהו מ׳, א׳–כ״ו — הפטרת שבת נחמו, ראשונה משבע הפטרות הנחמה: ״נחמו נחמו עמי״.Isaiah 40:1–26 — the haftarah of Shabbat Nachamu, first of the seven of consolation: "Comfort, comfort My people."