פרשת השבוע · ספר בראשיתWeekly Parashah · The Book of Genesis

נחNoach

המבול והתיבה, ברית הקשת, ומגדל בבל — סיפור של חורבן והתחלה מחדש, ושל אנושות המבקשת שם לעצמהThe flood and the ark, the covenant of the rainbow, and the Tower of Babel — a story of destruction and a fresh start, and of a humanity seeking to make a name for itself

בראשית ו׳, ט׳ – י״א, ל״בGenesis 6:9 – 11:32 ו׳ בחשוון 57876 Cheshvan 5787 3 דק׳ קריאה3 min read

פתיחהOpening

פרשת נח מספרת כיצד העולם, שנברא ״טוב מאד״, הגיע עד סף השמדה — וכיצד ניתנה לו הזדמנות שנייה. נח, ״איש צדיק תמים״ בדורו, ניצל מן המבול בתיבה עם משפחתו ועם בעלי החיים, ואחריו פותח אלוהים ברית חדשה עם האנושות כולה, שאות לה הקשת בענן. אך הפרשה אינה נחתמת בהרמוניה: בסופה מנסים בני האדם לבנות מגדל ״וראשו בשמים״, והניסיון מתפזר לבלבול לשונות. בין המבול למגדל, נח היא פרשה על מה קורה כשהאנושות מאבדת את דרכה — ועל מה שמאפשר לה להתחיל שוב.

Parashat Noach tells how the world, created "very good," reached the brink of destruction — and how it was given a second chance. Noah, "a righteous and wholehearted man" in his generation, was saved from the flood in an ark with his family and the animals, and afterward God opens a new covenant with all of humanity, its sign the rainbow in the cloud. But the parashah does not close in harmony: at its end people try to build a tower "with its top in the heavens," and the attempt scatters into a confusion of tongues. Between the flood and the tower, Noach is a parashah about what happens when humanity loses its way — and about what allows it to begin again.

״נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו, אֶת־הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ־נֹחַ.״"Noah was a righteous man, wholehearted in his generations; Noah walked with God."

בראשית ו׳, ט׳Genesis 6:9

המבולThe Flood

הארץ נמלאה חמס, ואלוהים מחליט להשחית את כל אשר עליה — מלבד נח ומשפחתו. נח נצטווה לבנות תיבה ולהכניס אליה מכל החי, שניים שניים (ומן הטהורים שבעה), כדי לשמר את החיים. ארבעים יום וארבעים לילה יורד הגשם, המים מכסים את ההרים, וכל היקום נמחה. ואז ״ויזכר אלהים את נח״ (ח׳, א׳); הרוח עוברת, המים שבים, והתיבה נחה על הרי אררט. נח שולח יונה, וזו חוזרת עם עלה זית בפיה — סימן ראשון לחיים מתחדשים. כשנח יוצא מן התיבה, העולם רֵיק ונקי, מוכן להתחיל שוב.

The earth was filled with violence, and God resolves to destroy all that is on it — except Noah and his family. Noah is commanded to build an ark and bring into it of every living thing, two by two (and of the pure ones, seven), to preserve life. For forty days and forty nights the rain falls, the waters cover the mountains, and all existence is blotted out. And then "God remembered Noah" (8:1); the wind passes, the waters recede, and the ark rests on the mountains of Ararat. Noah sends out a dove, which returns with an olive leaf in its beak — a first sign of renewing life. When Noah leaves the ark, the world is empty and washed clean, ready to begin again.

ברית הקשתThe Covenant of the Rainbow

אחרי המבול כורת אלוהים ברית עם נח ועם כל החי: לעולם לא יביא עוד מבול להשחית את הארץ. אות הברית הוא הקשת בענן (ט׳, י״ג). זוהי הברית הראשונה בתורה הנכרתת לא עם עם מסוים אלא עם האנושות כולה. עם הברית באים גם כללי יסוד לעולם שאחרי המבול — ובהם איסור שפיכת דם האדם: ״שפך דם האדם באדם דמו ישפך, כי בצלם אלהים עשה את האדם״ (ט׳, ו׳). חז״ל למדו מכאן ומפרשיות סמוכות את ״שבע מצוות בני נח״ — מערכת מוסר בסיסית המוטלת על כל אדם, יהודי ושאינו יהודי כאחד.

After the flood God makes a covenant with Noah and with all living things: never again will He bring a flood to destroy the earth. The sign of the covenant is the rainbow in the cloud (9:13). This is the first covenant in the Torah made not with a particular people but with all of humanity. With the covenant come basic ground rules for the post-flood world — among them the prohibition of shedding human blood: "Whoever sheds human blood, by a human shall his blood be shed, for in the image of God He made the human" (9:6). From here and from nearby passages the sages derived the "Seven Noahide Laws" — a basic moral order laid upon every person, Jew and non-Jew alike.

לדעתDid you know

״צדיק בדורותיו״ — שבח או הסתייגות?"Righteous in his generations" — praise or reservation?

התורה מקפידה לומר שנח היה צדיק ״בדֹרֹתיו״ (ו׳, ט׳), ורש״י מביא שתי קריאות הפוכות של המילה הזו. יש שדורשים אותה לשבח: אם בדור מושחת כמו דורו הצליח נח להיות צדיק, על אחת כמה וכמה היה צדיק בדור של צדיקים. ויש שדורשים אותה להסתייגות: רק ביחס לדורו הנמוך נחשב נח לצדיק, אך לעומת אברהם לא היה נחשב לכלום. שתי הקריאות נובעות מאותה מילה, והמתח ביניהן הוא שאלה עמוקה: האם צדיק נמדד באופן מוחלט, או ביחס לסביבתו? התורה משאירה את שתי האפשרויות פתוחות.The Torah is careful to say that Noah was righteous "in his generations" (6:9), and Rashi brings two opposite readings of that word. Some expound it to Noah's credit: if in a corrupt generation like his Noah managed to be righteous, how much more so would he have been in a generation of the righteous. Others expound it as a reservation: only relative to his lowly generation was Noah considered righteous, but next to Abraham he would have been nothing. Both readings flow from the same word, and the tension between them is a deep question: is a righteous person measured absolutely, or relative to their surroundings? The Torah leaves both possibilities open.

מגדל בבלThe Tower of Babel

הפרשה נחתמת בסיפור קצר וחד: כל הארץ ״שפה אחת ודברים אחדים״, ובני האדם מתאחדים לבנות עיר ומגדל ״וראשו בשמים״, ״ונעשה לנו שם״ (י״א, ד׳). אלוהים יורד, מבלבל את לשונם ומפזר אותם על פני הארץ. הפשט אינו מגנה אחדות או בנייה כשלעצמן; הקושי הוא בשאיפה לעשות ״שם״ — להתרכז סביב מפעל אחד גאוותני, ולמחוק את השוני. הפיזור והריבוי, רומזת התורה, אינם עונש בלבד אלא גם תיקון. ומיד אחרי בבל מתחילה שושלת המובילה אל אברם — מן האנושות הרבה, שוב אל אדם אחד שייבחר.

The parashah closes with a short, sharp story: all the earth was "one language and one speech," and people unite to build a city and a tower "with its top in the heavens," "and let us make a name for ourselves" (11:4). God comes down, confounds their language, and scatters them over the earth. The plain sense does not condemn unity or building in themselves; the trouble is in the drive to make a "name" — to concentrate around a single prideful project and to erase difference. Scattering and multiplicity, the Torah hints, are not only a punishment but also a correction. And immediately after Babel a line begins that leads to Abram — from humanity at large, back again to one chosen person.

סיוםClosing

נח היא פרשה של מים ושל לשון — של עולם שנשטף ונולד מחדש, ושל אנושות שמתפזרת ומתרבה. בין שני הסיפורים עומדת הקשת: הבטחה שגם אחרי החורבן הגדול ביותר, העולם ימשיך. ומתוך הריבוי שאחרי בבל בוקעת בחירה חדשה — לא להציל את כל האנושות במכה אחת, אלא ללוות משפחה אחת, צעד אחר צעד. בכך עוברת התורה מסיפור העולם אל סיפור עם.

Noach is a parashah of water and of language — of a world washed away and reborn, and of a humanity that scatters and multiplies. Between the two stories stands the rainbow: a promise that even after the greatest destruction, the world will continue. And out of the multiplicity after Babel a new choice breaks through — not to save all humanity at one stroke, but to accompany a single family, step by step. With this the Torah turns from the story of the world to the story of a people.

הפטרהHaftarah

ישעיהו נ״ד, א׳ – נ״ה, ה׳ — ״מי נח״Isaiah 54:1 – 55:5 — "the waters of Noah"

הקשר בין ההפטרה לפרשה מפורש בלשון הנביא עצמו: ״כי מי נח זאת לי, אשר נשבעתי מעבר מי נח עוד על הארץ — כן נשבעתי מקצֹף עליך ומגער בך״ (נ״ד, ט׳). כשם שנשבע ה׳ לנח שלא יביא עוד מבול, כך הוא נשבע לישראל שלא יקצוף עליהם עוד. ההפטרה, שהיא גם אחת מהפטרות הנחמה, מבטיחה לירושלים חורבה שתיבנה מחדש ושחסד ה׳ לא יסור ממנה לעולם. כך נקשרת ברית הקשת של נח אל ברית הנחמה של ישעיהו: שתיהן הבטחות שאחרי השבר יבוא קיום.The link between the haftarah and the parashah is explicit in the prophet's own words: "For this is to Me like the waters of Noah: as I swore that the waters of Noah would never again pass over the earth, so I have sworn not to be angry with you" (54:9). Just as God swore to Noah never to bring another flood, so He swears to Israel never again to rage against them. The haftarah, which is also one of the haftarot of consolation, promises ruined Jerusalem that she will be rebuilt and that God's kindness will never depart from her. So Noah's covenant of the rainbow is tied to Isaiah's covenant of comfort: both are promises that after the breaking comes endurance.

מקורות וקריאה נוספתSources & Further Reading

בראשית ו׳, ט׳ – י״א, ל״ב — הפרשה במלואה: המבול, הברית, ומגדל בבל.Genesis 6:9 – 11:32 — the full parashah: the flood, the covenant, and the Tower of Babel.
רש״י לבראשית ו׳, ט׳ — שתי הקריאות של ״בדֹרֹתיו״, לשבח ולהסתייגות.Rashi on Genesis 6:9 — the two readings of "in his generations," to credit and to reservation.
בראשית ט׳, ו׳–י״ג — איסור שפיכות דמים, ואות ברית הקשת.Genesis 9:6–13 — the prohibition of bloodshed, and the sign of the rainbow covenant.
תלמוד בבלי, סנהדרין נ״ו — שבע מצוות בני נח, מערכת המוסר לכל האנושות.Talmud, Sanhedrin 56 — the Seven Noahide Laws, a moral order for all humanity.
בראשית י״א, א׳–ט׳ — מגדל בבל ובלילת הלשונות.Genesis 11:1–9 — the Tower of Babel and the confusion of tongues.
ישעיהו נ״ד, א׳ – נ״ה, ה׳ — ההפטרה: ״מי נח״ והשבועה שלא יקצוף עוד.Isaiah 54:1 – 55:5 — the haftarah: "the waters of Noah" and the oath never to rage again.