פרשת השבוע · ספר שמות Weekly Parashah · The Book of Exodus

בשלח Beshalach

קריעת ים סוף ושירת הים, המן והשבת, ומלחמת עמלק — שבת שירה The splitting of the sea and the Song, the manna and the Sabbath, and the war with Amalek — Shabbat Shira

שמות י״ג, י״ז – י״ז, ט״זExodus 13:17 – 17:16 ט״ו בשבט 5787 15 Shevat 5787 4 דק׳ קריאה 4 min read

פתיחה Opening

בני ישראל יצאו ממצרים — אך הדרמה לא תמה. פרשת בשלח פותחת ברגע שבו אלוקים בוחר במכוון בדרך הארוכה, פן יראו העם מלחמה וישובו מצרימה. ואכן, פרעה מתחרט ורודף, וישראל נלכדים בין צבא מצרים לבין הים. מכאן הפרשה נעה בין שיאים: קריעת ים סוף ושירת הים, ואז המים המרים, המן היורד מן השמיים, המים מן הסלע, ולבסוף מלחמת עמלק. זוהי פרשת המעבר — מן העבדות אל המדבר, ומן הניסים הגלויים אל אתגרי הקיום היום־יומי.

The Israelites have left Egypt — but the drama is not over. Parashat Beshalach opens at the moment God deliberately chooses the long route, lest the people see war and return to Egypt. And indeed, Pharaoh changes his mind and pursues, and Israel is trapped between the Egyptian army and the sea. From here the parashah moves between peaks: the splitting of the sea and the Song of the Sea, then the bitter waters, the manna falling from heaven, water from the rock, and finally the war with Amalek. This is the parashah of transition — from slavery to wilderness, and from open miracles to the challenges of daily survival.

״מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה׳, מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ, נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא.״ "Who is like You among the mighty, O Lord? Who is like You, glorious in holiness, awesome in praises, doing wonders?"

שמות ט״ו, י״א — מתוך שירת הים Exodus 15:11 — from the Song of the Sea

הים והשירה The Sea and the Song

כשהעם רואה את המצרים רודפים, הוא נבהל וצועק — וגם פונה אל משה בטרוניה מרה: ״המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר?״ (י״ד, י״א). תשובת משה היא ״התיצבו וראו את ישועת ה׳״, אך תשובת אלוקים מפתיעה: ״מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל ויסָּעו״ (י״ד, ט״ו). יש רגע לתפילה ויש רגע לתנועה. הים נבקע ברוח קדים עזה, ישראל עוברים ביבשה, והמצרים הנרדפים אחריהם טובעים. ״וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים״ — וזה רגע השיא.

When the people see the Egyptians pursuing, they panic and cry out — and turn on Moses with a bitter complaint: "Were there no graves in Egypt that you took us to die in the wilderness?" (14:11). Moses answers "Stand firm and see the salvation of the Lord," but God's reply is surprising: "Why do you cry out to Me? Tell the Israelites to move forward" (14:15). There is a time for prayer and a time for movement. The sea splits by a strong east wind, Israel crosses on dry land, and the pursuing Egyptians drown. "Israel saw the Egyptians dead on the seashore" — and this is the climax.

בתגובה פורצת שירת הים (ט״ו, א׳–י״ח): ״אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה׳״. זו השירה הראשונה בתורה, שיר ניצחון והודיה שמסתיים בחזון רחוק — ״ה׳ ימלֹך לעֹלם ועד״. מרים הנביאה נוטלת תוף, וכל הנשים יוצאות אחריה בתופים ובמחולות, ומרים עונה להן בפתיחת השירה: ״שירו לה׳ כי גָאֹה גָאָה״. השירה הזאת נכנסה אל סדר התפילה היומי — אנו אומרים אותה בכל בוקר בפסוקי דזמרה.

In response, the Song of the Sea erupts (15:1–18): "Then Moses and the Israelites sang this song to the Lord." It is the first song in the Torah, a song of victory and thanksgiving that ends in a distant vision — "the Lord will reign forever and ever." Miriam the prophetess takes a drum, and all the women go out after her with drums and dances, and Miriam answers them with the song's opening: "Sing to the Lord, for He has triumphed gloriously." This song entered the daily liturgy — we recite it every morning in the verses of praise.

המן והשבת The Manna and the Sabbath

אחרי השירה מתחיל המדבר באמת. במרה המים מרים, והעם מתלונן; במדבר סין אין לחם, והעם מתגעגע אל ״סיר הבשר״ של מצרים. תשובת אלוקים היא המן — ״לחם מן השמים״ שיורד מדי בוקר. אך המן אינו רק מזון; הוא גם מבחן: ״למען אנסנו הילך בתורתי אם לא״ (ט״ז, ד׳). אסור לאסוף יותר מן הצורך ליום, ומי שמותיר — מתליע. ביום השישי יורדת מנה כפולה, וביום השביעי לא יורד כלל. כך, עוד לפני מתן תורה, נשמרת השבת הראשונה: ״ראו כי ה׳ נתן לכם השבת״ (ט״ז, כ״ט).

After the song, the wilderness truly begins. At Marah the water is bitter, and the people complain; in the Sin wilderness there is no bread, and the people long for the "fleshpots" of Egypt. God's answer is the manna — "bread from heaven" that descends each morning. But the manna is not only food; it is also a test: "that I may test them, whether they will walk in My Torah or not" (16:4). One may not gather more than a day's need, and whoever leaves a surplus — it breeds worms. On the sixth day a double portion descends, and on the seventh nothing falls. So, even before the giving of the Torah, the first Sabbath is kept: "See, the Lord has given you the Sabbath" (16:29).

לדעת Did you know
שבת שירה והכתב המיוחד Shabbat Shira and a unique script
בשבת שבה קוראים בפרשת בשלח קוראים לה ״שבת שירה״ — על שם שירת הים שבמרכזה. שירת הים נכתבת בספר התורה בצורה ייחודית: לא כשורות רגילות, אלא כ״אריח על גבי לבנה ולבנה על גבי אריח״ (תלמוד בבלי, מגילה ט״ז ע״ב) — מילים מרוּוחות בדפוס של לבֵנים, צורה שמורה רק לשתי שירות בתורה (שירת הים ושירת האזינו). יש קהילות שנהגו לפזר פירורי לחם לציפורים בשבת שירה, מתוך מסורת מאוחרת הקושרת בין שירת בני ישראל לבין שירת העופות. The Shabbat on which Parashat Beshalach is read is called "Shabbat Shira" — the Sabbath of Song — for the Song of the Sea at its center. The Song is written in the Torah scroll in a distinctive form: not as ordinary lines, but as "a half-brick over a whole brick and a whole brick over a half-brick" (Babylonian Talmud, Megillah 16b) — words spaced in a brickwork pattern, a layout reserved for only two songs in the Torah (the Song of the Sea and the Song of Haʼazinu). Some communities have a custom of scattering breadcrumbs for the birds on Shabbat Shira, from a later tradition linking the people's song to the song of the birds.

המים ועמלק Water and Amalek

ברפידים שוב אין מים, והעם רב עם משה עד שהוא חושש לחייו: ״עוד מעט וסקלֻני״. אלוקים מצַווה אותו להכות בסלע, ומים יוצאים. המקום נקרא ״מסה ומריבה״ — על שום הניסיון והריב — ועל שום השאלה הנוקבת שנשאלה שם: ״היש ה׳ בקרבנו אם אין?״ (י״ז, ז׳). זו אינה שאלה על קיומו של אלוקים, אלא על נוכחותו — האם הוא איתנו בקושי היום־יומי, ולא רק בנס הגדול שכבר חלף.

At Rephidim there is again no water, and the people quarrel with Moses until he fears for his life: "In a little more they will stone me." God commands him to strike the rock, and water flows. The place is named "Massah and Meribah" — for the testing and the quarreling — and for the piercing question asked there: "Is the Lord in our midst or not?" (17:7). It is not a question about God's existence, but about His presence — whether He is with us in the daily hardship, and not only in the great miracle already past.

הפרשה נחתמת במלחמה הראשונה של ישראל: עמלק בא ונלחם בלא סיבה. יהושע יוצא לקרב, ומשה עומד על ההר עם ידיו פרושות — ״והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל״ (י״ז, י״א). המשנה (ראש השנה ג׳, ח׳) שואלת: וכי ידיו של משה עושות מלחמה? אלא כל זמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים — היו מתגברים. בסוף הקרב מצַווה אלוקים לזכור את עמלק, ופסוק החתימה — ״מלחמה לה׳ בעמלק מדֹר דֹר״ — יהפוך ליסוד פרשת זכור שלפני פורים.

The parashah closes with Israel's first war: Amalek comes and fights without cause. Joshua goes out to battle, and Moses stands on the hill with his hands raised — "and it was, when Moses raised his hand, Israel prevailed" (17:11). The Mishnah (Rosh Hashanah 3:8) asks: do Moses's hands make war? Rather, as long as Israel looked upward and subjected their hearts to their Father in heaven, they prevailed. At the battle's end God commands remembering Amalek, and the closing verse — "the Lord will have war with Amalek from generation to generation" — will become the basis of Parashat Zachor read before Purim.

סיום Closing

בשלח היא פרשה של מעברים. היא פותחת בנס הגדול ביותר — קריעת ים סוף — אך רוב הפרשה עוסקת דווקא במה שבא אחריו: צמא, רעב, ריב, ומלחמה. הניסים אינם נעלמים, אבל הם משתנים בטיבם — מן ההצלה החד־פעמית אל הקיום היום־יומי של עם שלם במדבר. השירה שבמרכז הפרשה אינה רק זיכרון של הצלה; היא תזכורת שגם בתוך המדבר, גם כשהמים מרים והלחם אינו, יש מקום לשיר. וזהו אולי לב הפרשה: לא רק לחצות את הים, אלא ללמוד לחיות בצד השני שלו.

Beshalach is a parashah of transitions. It opens with the greatest miracle — the splitting of the sea — yet most of the parashah deals with what comes after: thirst, hunger, quarreling, and war. The miracles do not disappear, but they change in kind — from a one-time rescue to the daily survival of an entire people in the wilderness. The song at the parashah's center is not only a memory of rescue; it is a reminder that even within the wilderness, even when the water is bitter and there is no bread, there is room to sing. And this is perhaps the heart of the parashah: not only to cross the sea, but to learn to live on the other side of it.

הפטרה Haftarah
שופטים ד׳–ה׳ — שירת דבורה Judges 4–5 — the Song of Deborah
ההפטרה (אצל אשכנזים ד׳, ד׳ – ה׳, ל״א; אצל ספרדים ה׳, א׳–ל״א) מספרת על ניצחון דבורה וברק על סיסרא, ובמרכזה שירת דבורה — השירה הגדולה השנייה של נשים בתנ״ך אחרי שירת מרים. הקשר לפרשה כפול: שתי הפרשיות חותמות בשירת ניצחון, ובשתיהן אישה נביאה (מרים, דבורה) עומדת בלב ההודיה. מתאים במיוחד לשבת שירה, שבה השירה היא הנושא. The haftarah (for Ashkenazim 4:4–5:31; for Sephardim 5:1–31) recounts Deborah and Barak's victory over Sisera, centered on the Song of Deborah — the second great song of women in the Tanakh after the Song of Miriam. The link to the parashah is twofold: both portions close with a song of victory, and in both a prophetess (Miriam, Deborah) stands at the heart of the thanksgiving. It is especially fitting for Shabbat Shira, where song is the theme.

מקורות וקריאה נוספת Sources & Further Reading

  1. שמות י״ג, י״ז – י״ז, ט״ז — הפרשה במלואה: קריעת הים, השירה, המן, המים, ומלחמת עמלק. Exodus 13:17 – 17:16 — the full parashah: the splitting of the sea, the Song, the manna, the water, and the war with Amalek.
  2. שמות ט״ו, א׳–כ״א — שירת הים ושירת מרים, השירה הראשונה בתורה. Exodus 15:1–21 — the Song of the Sea and the Song of Miriam, the first song in the Torah.
  3. תלמוד בבלי, מגילה ט״ז ע״ב — צורת כתיבתה המיוחדת של השירה, ״אריח על גבי לבנה״. Babylonian Talmud, Megillah 16b — the unique written form of the Song, "a half-brick over a whole brick."
  4. שמות ט״ז — פרשת המן והשבת הראשונה, עוד לפני מתן תורה. Exodus 16 — the chapter of the manna and the first Sabbath, even before the giving of the Torah.
  5. משנה, ראש השנה ג׳, ח׳ — ״וכי ידיו של משה עושות מלחמה?״, פירוש הרמת הידיים במלחמת עמלק. Mishnah, Rosh Hashanah 3:8 — "Do Moses's hands make war?", the reading of the raised hands in the war with Amalek.
  6. רש״י על שמות י״ז, ח׳ — סמיכות מלחמת עמלק לשאלה ״היש ה׳ בקרבנו״. Rashi on Exodus 17:8 — the juxtaposition of Amalek's attack to the question "Is the Lord in our midst?"